<h1>צידה לדרך מאמר ראשון כלל א' פ"ב</h1>
<h2>דף כט:</h2>
שלשה דברים צוה אליהו לרב יהודה לא תכעוס ולא תחטא ולא תשתכר ולא תחטא וכשאת' יוצא לדרך המלך בקונך וצא. ומה היא זאת ההמלכה זו היא תפלת הדרך. וזה נוסחה. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתוליכנו לשלום ותצעידנו לשלום ותתמכנו לשלום ותחזירנו לביתנו לשלום ותצילנו מכף כל אויב ואורב בדרך ותתננו לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואינו בא"י שומע תפלה. יש רגילין לומר אחרי כן יושב בסתר עליון וכן שיר למעלות אשא עיני אל ההרים וכן בעלי מעשה אומרים בצאתם מפתח העיר בית יעקב לכו ונלכה באור ה' כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה' אלהינו עולם ועד. תפלה זו אין אומרין אותה אלא כשיש לו ללכת פרסה או יותר וצריך לאמרה מעומד ולא כשהוא מהלך וצריך לאמרה כשיאחז בדרך ומצוה לאמרה בתוך פרסה ואם שכח יאמר אותה אח"כ בעודו בדרך. יש אומרים שצריך לאמרה בכל יום שהוא מהלך פעם אחת. וכן אם עלה בדעתו ללון במקום אחד ונמלך לצאת אחר שכבר נתישב ללון צריך לאמרה פעם שניה.
<h2>דף נד:</h2>
אמרו חז"ל שהולכי מדברות צריכין להודות שנאמר תעו במדבר בישימון דרך וכו' וכתיב יודו לה' חסדו. ועתה שכל הדרכים בחזקת סכנה כמו שבארנו צריך כל אדם להודות לה' אשר עזרו והצילו. מאי מברך בא"י אמ"ה הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב. וצריך לאמרה בפני עשרה שנאמר וירוממוהו בקהל עם ומצוה מן המובחר ששנים מהם יהיו תלמידי חכמים שנאמר ובמושב זקני' יהללוהו. וראוי לו לאדם לאמרה תוך שלשה ימים. ואם לא אמרה יאמר אותה אפי' אחר כמה ימים לפי שברכה זו נתקנה כנגד תודה ותודה יכול להביאה כל זמן שירצה.
